אתחיל בווידוי אמיץ: לא התחברתי מיד לתינוקת שלי. היא עוררה את סקרנותי, רציתי לחקור את הציפורניים השקופות החדות שלה, את פלומת השיער המשיית השחורה, ולגלות איך בדיוק היא מפיקה את הקולות החמודים האלה הנשמעים כחרחור קל. אך האם הייתי הרגשתי שאני מוצפת באהבה? לא. התחושה שלי הייתה יותר פליאה, הפתעה, תחושה של הקלה ותשישות. ועדיין, ניסיתי כמיטב יכולתי להיראות כאילו יש "חיבור" מופלא בינינו, כי הרגשתי לחץ עצום להיות אם למופת.

החיבור עם התינוק הוא חוויה רב-חושית המאפשרת לנו לפתח מודעות גבוהה לפגיעות העצומה של הילד. שחרור של אוקסיטוצין – ההורמון שבין השאר גורם לנו לחפש קרבה – לתוך מחזור הדם בזמן הלידה מסייע ליצירת חיבור זה. מדובר בצורך הקדמון והטבעי ביותר שלנו - צורך אבולוציוני שנועד לוודא כי הצאצא שלנו מקבל את החום, המזון והטיפול שהוא צריך. עם זאת, לעתים יש ציפיות גבוהות מאד ליצירת החיבור הזה, כאילו הוא יכול להתרחש רק בדרך אחת מסוימת קבועה מראש. לא פלא שאמהות עשויות לחוש בלבול ולחץ אם הקשר הזה לא נוצר מעצמו.

החיבור עם התינוק מתחיל כפנטזיה ברגע שהבטן מתחילה להתעגל, וראית את סריקות האולטרסאונד, והתאהבת בחיים שגדלים בתוכך. אך עדיין, קיים הבדל בין מחשבה למציאות, והחוויה עשויה להיות מטלטלת ושונה לחלוטין. אחרי הלידה, החיבור הזה יכול להיות יותר ברמה הפיזית, משום שמוטלות עליך מגוון משימות חדשות כאם – האכלה או הנקה, אמבטיות יומיות, החלפת חיתולים, השכבת התינוק בלילה לישון – כל אלה משאירים לך מעט מאד זמן לחשוב כיצד את מרגישה כלפי התינוק שלך. הדבר יכול לגרום לך לתהות אם באמת קיים בתוכך "הקשר האמהי הקסום" עליו קראת רבות. אל דאגה, דווקא המשימות הללו הן למעשה הכלי שבסופו של יום יעזור לך ליצור את החיבור המיוחד הזה.

כמו בכל סוג של קשר, חיבור עם התינוק שלך עשוי לא להיות פשוט כל כך. בניגוד לסוגי חיבור אחרים שאת מכירה עם אנשים, חיבור עם התינוק חסר בהתחלה את ההדדיות, לפחות למשך כמה חודשים. הם אינם יכולים ליצור איתנו אינטראקציה באמצעות אותם סימנים מילוליים ולא מילוליים כפי שהיינו מצפים מאנשים אחרים הקרובים לנו, ואנו חשים מרוקנים.

דרך אחת להתחבר עם התינוק שלך, כמו בכל קשר בריא, היא לפתח מעין טקסים קטנים – משהו ששייך רק לשניכם. זה יכול להיות האמבט, זמן ההשכבה לישון, או אפילו הליכה המשותפת, שבה את יכולה לכרבל אותו בזרועותיך או לחייך אליו. אט אט תלמדי מה הדרך המתאימה לך ביותר ליצור את הקשר הזה.

לעתים תחושת החיבור לא מופיעה למשך זמן ארוך, תופעה שעל פי מחקרים אופיינית לאחוז ניכר מהאמהות - אחת לחמש לא מפתחת באופן מידי את הקשר לתינוק. אם את מרגישה לאורך זמן שאת אדישה, חשוב לדבר על כך עם הרופא שלך על מנת לקבל תמיכה. הדבר החשוב ביותר הוא שתישארי בטוחה. אימהות היא מסע מורכב הין מבחינה רגשית והן מבחינה נפשית, וכל אישה חווה אותה באופן שונה וייחודי.

החיבור שיש לך עם התינוק הוא עבודה לכל החיים. חלק ממנה מחולקת לתקופות, כמו התקופה שבה הילד גדל ומתפתח, ודרכים אחרות של חיבור יכולות להתמשך לכל החיים – באמצעות פעילויות משותפות כמו קריאה או פעילויות ספורטיביות. הזכירי לעצמך כי החיבור הוא תהליך, ולא אירוע שמתרחש ברגע אחד.