לידה אמורה להיות אחד מהרגעים המרגשים והשמחים בחיים, אבל לא כל אחת מצליחה להסתגל במהירות לחיים החדשים בה היא עוברת את המטמורפוזה שהופכת אותה מ"אשה" ל"אמא". שטף ההורמונים שמשתולל בגוף מיד לאחר הלידה, הלילות ללא שינה והלחץ המצטבר, כל אלה יכולים להוריד מצב הרוח לרצפה. זה יכול להתחיל מ"דיכי" קטן, ולהסתיים בהתפרצויות בכי בתדירות יומיומית.

חשוב לזכור - את לא לבד

אז מה לעשות? דבר ראשון, חשוב לזכור כי מדובר בתופעה נפוצה ביותר. התחושות האלה, שזכו באנגלית לשם המוזיקלי מעט "בייבי בלוז" ובעברית לשם הלאקוני "דכדוך זמני שלאחר לידה" (מה שגורם לרבות מאתנו להשתמש דווקא בביטוי הלועזי) עוברות בדרך תוך זמן קצר. עם קצת תמיכה מהפרטנר, החברות, המשפחה וכמה שעות נוספות של שינה – תוך כמה ימים את חוזרת לחיוך הגדול שלך.

כשזה קצת יותר מדיכי...

לעתים רחוקות, אחת לעשר נשים בערך עשויה לגלות שהדיכאון לא חולף, ומחליט להישאר, ולהפוך לבעיה של ממש בהתנהלות היומיומית. אם את רואה שאחרי כמה שבועות את עדיין בדיכאון – יכול להיות שמדובר בתופעה אחרת, ב"דכאון שלאחר לידה" שיכול להצדיק התערבות תרופתית.

איך תדעי אם יש לך "בייבי בלוז"?

יותר ממחצית מהאימהות הטריות סובלות מהתופעה הזמנית של "בייבי בלוז", וזמן ההופעה עשוי להשתנות בין אם אחת לשנייה. לפעמים היא מתחילה כמה ימים לאחר הלידה כשאת מיניקה, ולפעמים מעט מאוחר יותר. קיימות הרבה סיבות לשינויים בצב הרוח, החל משילוב של שינויים הורמונליים, תשישות כתוצאה מתהליך ההיריון והלידה עצמה או אפילו מתח מצטבר מטיפול סביב השעון בכל צרכי התינוק.

איך תוכלי לזהות שמה שאת מרגישה הוא "ביייבי בלוז"? שימי לב להופעה של סימפטומים כמו:

  • התפרצויות בכי ספונטניות: את מתחילה לבכות בלי שום סיבה רציונלית. לא רק סרט עצוב, או מריבה, אלא גם כשאת בפארק עם התינוק, מכינה קפה בבוקר או מדברת בטלפון עם חברה.
  • חרדה מוגברת שאינה רציונלית: את לא מפסיקה לדאוג לבריאותו של התינוק – גם אם הוא בסדר גמור. את פוחדת שיפסיק לנשום חלילה, שאולי קר לו או חם לו מדי (גם אם מד הטמפרטורה בחדר ממשיך לטעון בעקשנות כי הכל כשורה) – או פשוט מרגישה בצורה קיצונית מדי את כובד האחריות שנוסף לתפקידך החדש בעולם: "אמא".
  • עייפות ותשישות קיצונית: הפעולות הכי בסיסיות נראות לך כמו ריצה של ארבעים ק"מ. לשטוף כלים? לנקות את האמבטיה, או אפילו לקפוץ למכולת? את תשושה מדי ונראה כי כל האנרגיה שהייתה לך לפני ההריון נעלמה כלא הייתה.
  • את פקעת של עצבים: יש נשים שהביטוי החזק של בייבי בלוז אצלן אינו הדכדוך, אלא דווקא כעס. בן הזוג עובר לידך על קצות האצבעות, שאר המשפחה בקושי מתקרבים. בכל רגע את עלולה להתפרץ ללא סיבה, התחושה הפנימית הכללית היא של הר געש שעומד להתפרץ ללא סיבה. גם מאפיין זה עלול ללוות את הבייבי בלוז.

חלק מהסימפטומים נשמעים מוכרים? יכול להיות שאת בעיצומו של בייבי בלוז שיחלוף כאילו לא היה בעוד מספר ימים. אך האם ישנה איזושהי דרך למנוע את התרחשותו מראש?

למרות שלא ניתן לעצור את השינויים ההורמונליים בגוף, קריאה והבנה מוקדמת של התנודות במצבי הרוח, והתחושות הקיצוניות יכולה לעזור מעט. נסי לנוח כמה שניתן, ולהוריד מעצמך כמה שיותר מטלות בעשרת הימים הראשונים ללידה.

נסי לשמור על תזונה מאוזנת, גם אם את פחות רעבה לאחר הלידה שתעזור לך להישאר ערנית ולמנוע את תחושת התשישות שלאחר הלידה. גם שיחה עם חברה שעברה את החוויה של "בייבי בלוז" לאחר לידה בעבר תוכל להכין אותך מעט לתחושות המיוחדות שאת עשויה לחוות בשבוע הראשון שלאחר הלידה.

איך לשרוד את ה"בייבי בלוז"?

הדרך הטובה ביותר לשרוד את הרגעים הקשים האלה, היא לזכור שמדובר בתופעה נפוצה שרבות חוו לפניך, ורבות יחוו אחריך שקשורה להסתגלות למצב החדש, והיא תעבור מעצמה תוך כמה ימים. העצה החשובה ביותר היא לנסות לנצל כל שניה מיותרת למנוחה – נכון, חשוב לא להזניח את התינוק, אבל זה הזמן לקבל כל עזרה שהבעל, החברים ובני משפחה מציעים לך – תרגישי חופשי לתת להם לבשל, לעשות את הקניות ולדאוג לכביסה.

תוכלי ליהנות ממנוחת צהריים כשהתינוק ישן, ושאר בני הבית יכולים לעזור לך. והקפידי לאכול ארוחות מסודרות – בדיוק כמו לפני הלידה. עוד טיפ שעוזר לנשים רבות להתגבר על ה"בייבי בלוז" - מצאי אדם קרוב אתו תוכלי לדבר על הרגשות והתחושות שלך בימים האלה, מישהו שאת יודעת שלא ישפוט אותך ויהיה שם בשבילך, כמו חברה טובה או אחות. שיחה ערה, ואפילו אפשרות למצוא מקום לשחרר את הבכי כתוצאה מהשינוי ההורמונלי יכול לעזור לימים הקשים לעבור בקלות.

ומה אם זה יותר מ"בייבי בלוז"? איך תוכלי לזהות שאולי מדובר על דכאון לאחר לידה?

בייבי בלוז הוא תקופה חולפת, אך לעתים מדובר בתופעה קשה יותר כמו דיכאון שלאחר לידה. אם אחרי שבועיים את רוצה שאין שינוי, ולהפך מצבך מחמיר יתכן ואת סובלת מדיכאון. גם כאן אספנו עבורך כמה סימפטומים שיעזרו לך לזהות בקלות מתי כדאי לבקש עזרה מקצועית.

  • תסמיני דיכאון כבד וייאוש: אם כבר לא מדובר בדכדוך זמני, ואת מרגישה "בדאון", אבודה, או אפילו אומללה מאד בסיטואציה החדשה של אימהות – כדאי להיבדק על ידי פסיכולוג.
  • עייפות שמונעת ממך להתקלח או להחליף בגדים: תחושת העייפות גובלת בעצלות. עברו שבועיים לאחר הלידה, ואת לא מרגישה צורך להתרחץ, להתאפר או אפילו להחליף בגדים ולהיפרד מהפיג'מה שלבשת עוד מהלילה שעבר.
  • חרדה מוגברת לבריאות התינוק או לבריאותך: את דואגת באופן מוגזם לבריאותך, מתחילה לחוש כאבים שאינם כתוצאה מתופעה פיזיולוגית, או לחילופין דואגת לבריאותו של התינוק למרות שהרופא והסובבים אותך טוענים שהוא בריא לחלוטין.
  • התקפות חרדה: את נתקפת בהתקפות חרדה ללא סיבה בסיטואציות פשוטות. התקפות החרדה יכולות להיות מלוות בדפיקות לב ובקשיי נשימה.
  • הופעת מחשבות טורדניות: את מתחילה לחשוב בצורה מוגזמת על אדם מסוים, חוששת באופן מוגבר מסיטואציות פשוטות בחיים כמו נסיעה באוטובוס, או הליכה ברחוב או אפילו, במקרים חמורים, חוששת לפגוע פיזית באדם כלשהו – במיוחד בתינוק החדש שהצטרף למשפחה.
  • התחלת הפרעות שינה: סימפטום זה הוא אחד הקשים לאיתור משום שהורים לתינוק בדרך כלל ישנו בצורה פחות רציפה, במיוחד כאשר התינוק יונק או מתעורר בלילה. עם זאת, אם את מתעוררת שוב ושוב גם כאשר התינוק אינו בוכה, או קמה באישון לילה, ואינך יכולה לחזור לישון – יכול להיות שמדובר בהפרעת שינה שנובעת מדיכאון לאחר לידה.

התסמינים נשמעים מוכרים? עברו כבר שבועיים שלושה מהלידה ואת עדיין חווה דיכאון? זה הזמן לבקש עזרה. אז מה לעשות?

ראשית עדכני את הרופא שמטפל בך בסימפטומים השונים וקבלי המלצות לטיפול, שיכולות לכלול שילוב של יעוץ פסיכולוגי, ושילוב של טכניקות תרפיה שונות המסייעות למטופלות במצבי דכאון, או במקרים מסוימים פסיכיאטר מומחה עשוי להמליץ על טיפול תרופתי לבעיה.

לסיכום, התקופה שלאחר הלידה עשויה להיות מאתגרת במיוחד, אך זכרי כי תופעות הדכדוך או הדיכאון לאחר לידה הן רק שלב זמני, והחבר החדש במשפחה עומד להיות מוקד השמחה שלכם לשנים רבות. היעזרי בבעל ובחברים, אכלי ארוחות מסודרות, צאי מהבית לעיתים קרובות ואל תוותרי על שמחת החיים שתחזור בקרוב למלא אותך.