למרביתנו יש אח או אחות, ובמקרים רבים מדובר באחת ממערכות היחסים ההדוקות ביותר במהלך חיינו; היסטוריה משותפת שנבנית יחד, השקפות חיים דומות, ומשפחה שלמה שחולקים בין האחים. רבים משתפים סיפור שמלווה אותם לאורך החיים, על אח או אחות שקיבלו תשומת לב רבה יותר מההורים, ואתגר מיוחד העומד לפניכם - למצוא את הדרך לתת לשני האחים להרגיש שווים. אם את חוששת מעט מהדרך שבה הילד בבית יקבל את התינוק החדש, תוכלי להתנחם בעובדה כי תגובה של קנאה או חשש מצד הילד שיאבד מעט מאהבת ההורים, היא תופעה אופיינית בקרב אחים גדולים לתינוק חדש במשפחה. במקרים מסוימים האח הגדול עשוי לפתח התנהגות "תינוקית" יותר בעצמו, על מנת לזכות באהבתך מחדש.

דרך אחת להתמודד עם האתגר היא להציג בפני הילד את העובדה כי התינוק החדש "נותן" מתנה לאחיו הגדול. דרכים נוספות יכולות להיות מתן "משימות מיוחדות" לאח הגדול או לערב אותו בצורה פעילה בהחלטות שונות הקשורות לתינוק – כמו למשך "מה ילבש היום?". כמו כן, מומלץ לעודד בני משפחה ומכרים המגיעים לבקר ולראות את התינוק החדש, להעביר לפני זמן מה עם אחיו הגדול – כמו שהיו עושים לפני שהחבר החדש הצטרף למשפחה. אחרי הכל, התינוק החדש לא ישים לב לכך, והילד הבוגר יותר יחוש שהוא עדיין חשוב ומשמעותי גם לקרוביו.

דבר נוסף שיש לקחת בחשבון הוא כיצד את עומדת להרגיש. יתכן והיית ממוקדת מדי ברגשותיך כלפי התינוק החדש; לא לקחת בחשבון כיצד מערכת היחסים שלך עם אחיו הבוגר תשתנה. אמהות רבות חוששות שלא יחושו את אותה האהבה כלפי התינוק השני. עם זאת, יתכן שדווקא ייווצר קשר מיידי יותר עם התינוק החדש, משום שאת נינוחה ובטוחה יותר בתפקידך כאם. כשהבאתי לעולם את בני הראשון חזרה לי מנטרה אחת בראש... "קר לו מדי, חם לו, הוא רעב, הוא עייף, הוא משועמם... הצילו!!!" התינוק היה נראה לי כמו מכונה מורכבת כזו, ולא יכולתי לראות את האדם שמאחורי שלל המשימות שהיה עלי לעשות. בכל אופן, למדתי "תוך כדי עבודה" ועשיתי כמיטב יכולתי באותו הזמן, בדיוק כמו כל האמהות האחרות. כל כך קל להרגיש אשמה כאם, לחוש שכל דבר שהיא עושה אינו נכון. גם אני, כמו אינספור אימהות אחרות, חיפשתי ספרי הדרכה שיגרמו לי להרגיש יותר בטוחה, במקום לסמוך על האינסטינקטים האמהיים הטבעיים שלי.

הזמן שהיה הכי קשה עבורי היה הערבים שבהם בני הגדול היה עייף מאד אחרי שהיה חוזר מהגן ודורש את תשומת הלב שלי. לעתים קרובות, היללות של בן השלוש פילחו את האוויר כשהייתי עם התינוק. הרגשתי חצויה, מביטה בו למרות היותו צעיר עדיין, היה נראה כל כך גדול, אפילו קצת מגושם. אז התחלתי פתאום לראות את הסיטואציה מנקודת המבט שלו. עד היום כל תשומת ליבי הייתה מוקדשת לו, ופתאום התינוק... ה"מתחזה" הזה... שהצליח ב"אגרופיו" למצוא את דרכו אלי. התחושה הזו, בלידת התינוק השני נורמלית בדיוק כמו תחושת הבלבול העצומה שמאפיינת את הלידה הראשונה. הזמן שבו השכבתי את התינוק לישון, הפך לזמן האיכות המושלם עם אמא ואבא של האח הגדול יותר, הזמן בו אתם יכולים לשוחח בכיף על הדברים שעברו עליכם במהלך אותו היום.

חשוב מאד גם להירגע ולקחת הכל יותר באיזי. זה באמת לא סוף העולם אם לא עמדת בכל משימה בלו"ז הצפוף שלך, ולא שטפת כלים היום. הם יכולים לחכות. גם אם ההתחלה קשה, אט אט הדברים יתחילו להסתדר, וכל אחד מבני הבית יתאים את עצמו לשגרה החדשה בבית. חלק מהרגעים המתוקים ביותר שאני זוכרת היו כשראיתי את בני הבכור מתרפק ליד התינוק, לוחש משהו באוזנו או מראה לו תמונה בספר כלשהו. רק אז את מתחילה לראות איזה קשר חזק ועוצמתי מתחיל להתפתח בין שני האחים.

Maggie Gordon-Walker

www.babycenter.com